הפרעות הפרשה בילדים:
קשיי גמילה מחיתול והתלכלכות (אנקופרזיס)
הכותב: רן כהן
האם ילדכם סובל מבריחת צואה בתחתונים ועצירות? יכול להיות שהוא סובל מאנקופרזיס
במקרים של התלכלכות (אנקופרזיס) אנחנו מסייעים לילד והוריו ללמד מחדש את החלק התחתון של מערכת העיכול לפעול כראוי. במקרים רבים הסיוע הזה מהיר, יעיל ולא מורכב.
אנקופרזיס הינה תופעה המאופיינת בהפרשת צואה במקומות לא מתאימים, כמו בתחתונים, באופן רצוני או בלתי רצוני. לרוב, היא מאופיינת בעצירות, הימנעות מהתפנות ובמספר יציאות נמוך (פחות משלוש פעמים בשבוע). ככל שההימנעות מהתפנות ממושכת יותר, כך נוטה להצטבר יותר חומר במעי המקשה על הפרשתו ובהתאם המעי נמתח וגדל. כתוצאה מהמצב, ה"מיכל" בגוף מתמלא ולכן נראה גם דליפה של נוזלים (מריחות בתחתונים). בנוסף, ההתפנות לעתים מלווה בכאב המחזק את ההימנעות מישיבה בשירותים. ובעוד שהדיווח על התופעה יחסית נמוך, היא כנראה נפוצה יותר ממה שאנחנו חושבים. לאבחון התופעה מומלץ לבקר אצל רופא משפחה או רופא גסטרו-ילדים, אשר יאבחנו הצטברות במעי על ידי בדיקה פיזית ו/או צילום רנטגן.
השלכות רגשיות
לאנקופרזיס השלכות שליליות על תחומים שונים בחיים. בתחום החברתי, עשויה לגרום לדחייה והתרחקות של בני הגיל של הילד. לעתים היא מעוררת סלידה וכעס גם בקרב גננות ומורים. הילד עצמו עשוי להרגיש ירידה בתחושת הדימוי העצמי וכישלון כי הוא מתקשה לשלוט ביציאות. תחושת הכישלון מעוררת בושה ואשם גם בקרב ההורים ולעתים מקשה עליהם לחפש עזרה לבעיה במשך תקופה ארוכה.
אז למה זה קורה? ואיך מטפלים בזה?
בעוד שבעבר היה מקובל לחשוב שהתופעה הינה חמורה מאוד וקשה לטיפול, הספרות המחקרית והניסיון מלמדים אותנו שילדים הסובלים מאנקופרזיס אינם שונים באופן משמעותי מאחיהם או מבני גילם ביחס לבעיות התנהגות. הימנעות מיציאות עשויה להתחיל על בסיס רקע פיזיולוגי ו/או פסיכולוגי. לעתים קרובות קשה לדעת מהי הסיבה המדויקת. נקודת המפתח להבנת הטיפול בהפרעה היא שמדובר בתהליך למידה שהשתבש. למעשה, יש צורך לרכוש מחדש או ללמוד כיצד לשלוט על הגוף באופן שיאפשר את פינוי ההפרשות בזמן ובמקום המתאימים. בהתאם, מטרת הטיפול היא לאמן מחדש את הגוף להתפנות תקינה בשירותים.
הטיפול המוצע בעקבות העדויות האמפיריות הקיימות כולל התייחסות לשלושה תחומים : התחום הרפואי-פיזיולוגי, תחום ההתנהגות של הילד ותחום הציפיות, ההבנות ודרכי ההתייחסות במערכת היחסים הורה-ילד . הטיפול נועד להסיר מכשולים המעכבים את החזרה למסלול התפתחותי תקין בתחום התפקוד של מערכת הטיפול העצמי וההפרשות. הערכה יסודית ומלאה מאפשרת זיהוי המכשולים הללו בכל אחד משלושת התחומים שנמנו משמשת בסיס לבניית תוכנית התערבות אינדיווידואלית. ברוב המקרים ההורים משמשים סוכני השינוי. ההתערבות מבוססת על מרכיבי הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי , וכוללת גם טיפול פיזיולוגי-רפואי , התמודדות עם הימנעות , בניית כישורים , התמודדות עם פחדים , עיצוב התנהגות , גיוס ההורים ושיפור יחסי הגומלין הורים-ילד. לרוב, הטיפול הינו קצר-מועד וממוקד.